אז נעים מאוד, אני ענבל.
אמא לאיתי וליבי והאישה של אסף.
יש לי משפחה מקסימה שתומכת בי ובשגעונות שלי לכל אורך הדרך.
כאן המקום לשתף ולספר שיש סיבה לכך שלפעמים איני זמינה באופן מלא למענה מהיר,
סיבה שאינה תלויה בי, ומכניעה אותי מבלי להתריע מראש. אני סובלת מפיברומיאלגיה.
זו מחלה אוטואימונית שתוקפת אותי בכאבים לעיתים קרובות מאוד, בכאבי שרירים מטורפים,
הגוף תשוש מההתמודדות עם הכאב, עייף בגלל חוסר בשעות שינה (קשה לישון בגלל הכאבים),
והתפקוד היומיומי נפגע.

לצערי זו מחלה שקופה, מבחוץ אף אחד לא יודע שאני סובלת וכאובה, אני לא סתם עייפה ואני גם לא באמת עצלנית -
אני פשוט עם מגבלה פיזית שלא מאפשרת לי לתפקד בקצב רגיל.

חולי פיברומיאלגיה צריכים ללמוד לחיות עם כאב קבוע שלא הולך להעלם ובמיגרנות קשות ביותר(!) 
זה יוצר תיסכול גדול אצל החולים שהם לבד עם פיבי בלי שום הכרה וחרדות כיוון שכל הגוף כואב אבל לא מבינים למה וחושבים על הגרוע מכל.

פיבי איתי כבר 14 שנים, משפיעה על החיים בצורה בלתי ניתנת לתיאור,
ועדיין אני כאן כדי להיות פה בשביל כל אחת מכן.